גירושין בבתי הדין
על פי דיני מדינית ישראל , נתונה הסמכות ליתן פסק דין לגירושין בין יהודיים לבתי הדין הרבניים בישראל.
להבדיל מענייני רכוש מזונות ומדור, בענייני גירושין , הסמכות הבלעדית מסורה לבתי הדין הרבניים ואלו פוסקים על פי ההלכה היהודית כפי שהשתרשה במשך מאות בשנים.
בבא הדיינים ליתן פסק דין בתביעת גירושין ישקלו הם תחילה האם קיימת עילה המצדיקה את פסק הדין – וזאת כמובן עילה "הלכתית" .
רבות הן העילות ההלכתיות המובילות בסופו של יום לפסק דין לגירושין והן נחלקות לעילות שאם הוכחו , אין לו לבית הדין שיקול דעת ועל הבעל חובה לגרש את אשתו , גם אם יסלח לה על מעשיה , לא יהיה מנוס מלחייבו לגרשה ולעילות שבהן לביה"ד שיקול דעת באם לכפות גירושין.
זה המקום להבהיר כי לא כל תביעה לגירושין אל בית הדין תסתיים בגט, רבים הם המקרים בהם מגיש מי מבני הזוג תביעה לגירושין כנגד משנהו אולם מבלי שיוכיח עילה המחייבת בגט לא יעתר לו ביה"ד ,כל שכן כאשר בן הזוג השני עותר לשלום בית (ולא כמעשה אסטרטגי).
ולהלן דוגמא:
שרה וראובן שנישאו זה לזו כדת משה וישראל , חיו יחדיו באושר ולהם שלושה ילדים.
לאחר תשע שנות נישואין נקלעו עסקיו של ראובן לקשיים כלכליים דבר שהביא למתח בין בני הזוג והעיב על חיי המשפחה עד כי ראובן החליט לעזוב את הבית ועבר להתגורר לבדו בדירת אחיו.
חלפה כשנה וטרם שקטו המים ושרה פנתה אל בית הדין הרבני בתביעה לגירושין ובתביעתה סיפרה כי למעשה אינה חייה עוד עם ראובן ולכן מבקשת היא להתגרש ממנו – ראובן מצדו עתר לקיים שלום בית בין הצדדים והסביר כי לטענתו נובעים מעשייה של אשתו מלחץ כלכלי.
כבר בתחילת הדיון פנה אב בית הדין אל שרה ושאלה מדוע לא תסכים לנסות לשקם את חיי הצדדים ולקיים שלום בית בניהם ושרה סירבה ואמרה כי גמרה בדעתה להתגרש שכן אינה אוהבת עוד את ראובן.
מששאל הדיין את ראובן לעמדתו, השיב לו זה כי הוא אוהב את אשתו וכי לדעתו, לאחר שישקטו הקשיים הכלכליים יוכלו לשקם את נישואיהם.
אב ביה"ד הבהיר לשרה כי למעשה אין עילה הלכתית לגרשה מראובן או אז נזכרה שרה כי שמעה שחובה לגרש אישה שבגדה בבעלה והעלתה טענה באזני בית הדין כי למעשה בעת בה עזב ראובן את הבית , קיימה יחסי מין עם תייר אותו הכירה בעת בילוי סוף שבוע במלון ולכן , טענה חובה על בית הדין לגרשה.
ראובן השיב מייד כי הוא סבור שהדברים אינם אמת וכי טענה זאת אינה אלא ניסיון של שרה , הנתונה בלחץ מפאת חששה מנושיו של ראובן, להתגרש וכי למעשה , גם לאחר שעזב את הבית קיימו הוא ושררה יחסי אישות מספר פעמים.
שרה הכחישה הכל וחשבה כי בידה "קלף מנצח" והציעה כי היא וראובן ייבדקו בפוליגרף.
ראובן שנועץ בעורך דינו קודם לכן הסכים מיד לכך יען כי ידע שעל פי ההלכה לא ניתן לחייב בגירושין על סמך תוצאות בדיקת הפוליגרף , אפילו אם הסכימו שני הצדדים לבדיקה ורק עדות קבילה בבית הדין יכולה להיחשב ככזאת שעל פייה ניתן לחייב בגט – כך למשל תצלום או סרט שהושגו בדרך חוקית ושמהם לא משתמע דבר אחר זולת קיום יחסי מין בין נשואה למי שאינו בעלה או עדות של שני גברים שהיו עדים למעשה הבגידה או הוכחה חד משמעית אחרת הקבילה על פי דיני ההלכה.
האמור לעיל מלמדנו כי לא כל תביעה אל בית הדין תסתיים בגט .
זה המקום לציין כי לא מן הנמנע כי בעל המבקש לגרש את אשתו ואין בידו עילה יתכן ויחויב בתשלום כספי ולעיתים , בהתקיים התנאים אף בתשלומה של הכתובה (ועל כך יורחב בפעם אחרת).
לא רק בגידה יכולה להביא לכדי חיוב בגט שכן בהלכה היהודית עילות רבות שיכול ויביאו בסופו של תהליך לגירושין כאשר לכל אחת נדרשת מערכת הוכחות שונה וחלקן יש וישפיעו על עניינים אחרים שבין הצדדים.
מהאמור לעיל עולה כי טוב יעשה מי שמבקש להגיש תביעה לגירושין אם יתייעץ בעו"ד או טו"ר (טוען רבני) שאם לא כן עלול למצוא עצמו בפני שוקת שבורה ולעיתים להיות מחויב בכספים רבים , בעוד בנייתה של אסטרטגיה מבעוד מועד יש ותביא לכדי הצלחה ולעיתים אף תציל את חיי המשפחה.
בכבוד רב,
רונן סימון, עו"ד